פסק-דין בתיק ע"ע 4002-10-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור מר יורם פורת ומר יצחק ברוך; תע"א 585-07) בו התקבלה תביעתה של המשיבה כך שהמערער חויב לשלם לה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש והפרשי שכר. במקביל, נדחתה תביעה שכנגד שהגיש המערער.

            עיקר העובדות כפי שמתוארות בפסק דינו של בית הדין האזורי:

2.         על פי העובדות המתוארות בפסק דינו של בית הדין האזורי, המשיבה עבדה במשרה חלקית כפקידה במשרדו של המערער, עורך דין במקצועו ובעלי משרד עורכי דין, מיום 12.2.1995 עד דצמבר 2006. בנוסף לכך היא עבדה בתפקיד סגנית מנהלת חנות "גולף" במרכז הקונגרסים בחיפה. המשיבה סובלת מזה שנים מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת, בידיעת המערער.

            המשיבה טענה בבית הדין האזורי כי ביום 25.12.06, לאחר שהמערער לא היה שבע רצון מהדפסת מסמך על ידי המשיבה, הוא התפרץ לעברה בזעם ובצרחות רמות בנוכחות לקוח, קרא לה "מטומטמת" והודיע לה שבכוונתו לפטרה, וכתוצאה מכך מצבה הרפואי והנפשי הוחמר והיא פנתה לטיפול, בין היתר באמצעות כדורי הרגעה. אירוע זה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המשיבה קיבלה יום לאחר מכן מכתב מרופא תעסוקתי, ד"ר שלוסברג, ולפיו היא אינה כשירה לעבוד עקב החמרת מחלת הזאבת. המשיבה מסרה את המסמך למערער והודיעה לו שבכוונתה לסיים את עבודתה אצלו לאור מצבה הבריאותי, ובאותו מעמד כתבה מכתב התפטרות שנוסח לפי דרישת המערער, לטענתה תחת איומים.

            ביום 4.1.07 הגיע המערער למקום עבודתה הנוסף של המשיבה ב"גולף" ומשמצא אותה עובדת שם הוא צרח עליה וכינה אותה בכינויים משפילים "חצופה, שקרנית", וגער בה בנוכחות לקוחות וחבריה לעבודה. המערער אף שב לחנות פעם נוספת לאחר מכן והמשיבה שחששה מפניו נאלצה לברוח ולהסתתר במחסן החנות.

3.         ביום 15.1.07 שלחה המשיבה למערער מכתב באמצעות בא כוחה ובו טענה כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, ודרשה את מלוא זכויותיה עקב סיום העבודה אצלו. המערער כתב לה בתגובה כי הוא דוחה את דרישתה לתשלום פיצויי פיטורים וטען כי היא התפטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת, ועל פי חישוביו בקיזוז הנזק שנגרם לו אין למשיבה כל יתרת זכות אצלו. מכאן תביעתה של המשיבה לבית הדין האזורי, בה עתרה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום יתרת שכר עבור חודש דצמבר 2006, העברת ששת תלושי השכר האחרונים, ותשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. המערער הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את המשיבה בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ונזקים שנגרמו לו בגין הפסקת עבודתה.

            פסק דינו של בית הדין האזורי :

 4.        בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי עלה בידי המשיבה להוכיח כי מצבה הרפואי הוא שהביא להתפטרותה מעבודתה אצל המערער ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן גם החוק), ובנסיבות העניין גם הוכח כי היא התפטרה מעבודתה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק. בית הדין האזורי ביסס את מסקנתו על הממצאים והקביעות הבאות:

א.  על פי מסמכים רפואיים המשיבה סובלת מגיל צעיר מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת, ועל פי מכתב מטעם רופא תעסוקתי היא אינה יכולה להמשיך בעבודתה עקב מצבה הרפואי. כך גם נכתב בחוו"ד מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר שמיר, מיום 10.3.09, כי האירוע גרם להפרעת הסתגלות דיכאונית ממנה סובלת המשיבה והשפעת האירוע רבה ביותר לעומת גורמים אחרים בחייה.

ב.   המערער אישר בעדותו כי הוא צעק על המערערת באירוע מיום 25.12.06, ובחקירתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי הוא אישר כי הוא גער בה על כך שלא הדפיסה מסמך כמו שצריך. בעקבות האירוע היא פנתה לייעוץ וטיפול רפואי וההחמרה במצבה בעקבות האירוע הוכרה כתאונת עבודה. 

ג.   העובדה שהמשיבה המשיכה לעבוד בעבודתה הנוספת לאחר שהפסיקה את עבודתה אצל המערער, אין בה כדי לפגוע בזכותה להפסיק את עבודתה אצל המערער עקב החמרה במצב בריאותה או לשלול את זכותה לפיצויי פטורים בשל כך. כמו כן מעדותה של המשיבה עולה התרשמות לפיה היא חששה מהמערער וראתה בו כמפחיד ומאיים כלפיה, ועל פי הפסיקה יש לתת משקל לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה אם היא מגובה במסמכים.

ד.   אין הצדקה לאפשר למערער לבדוק את המשיבה על ידי רופא מטעמו ואין לחייב אותה בויתור על סודיות רפואית. די בהוכחות שהציגה המשיבה בעצמה מטעם שני רופאים מוסמכים. 

ה.  לעניין סעיף 11(א) לחוק - בהתייחס לאירוע מיום 25.12.06, לפי כל קנה מידה אובייקטיבי לא היה מקום לכך שהמערער יכנה את המשיבה "מטומטמת" בפני לקוחות המשרד ויצעק עליה ויאיים בפיטוריה. כמו כן לא היה מקום להתפרצותו כלפיה במקום עבודתה השני. בנסיבות אלה אין לדרוש מהמשיבה שתמשיך לעבוד אצלו  והיא זכאית לפיצויי פיטורים גם מכוח סעיף זה.

בית הדין האזורי קבע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפועל ביום 28.12.06, מועד חתימת ומסירת מכתב ההתפטרות מטעם המשיבה. מכאן שהוותק שלה לצורך פיצויי פיטורים עומד על 11.875 שנים. עוד נקבע כי המערער יעביר לידי המשיבה את תלושי השכר שלה בגין תקופת עבודתה.

5.         באשר לרכיב של הפיצוי בגין עוגמת נפש - בית הדין האזורי פירט את גרסאות הצדדים באשר לאירועים השונים והדגיש כי המערער הטיח בפני המשיבה כינויים מעליבים, השפיל אותה במשרדו בנוכחות לקוח, וצעק עליה בצורה מאיימת והעליב אותה במקום עבודתה השני בנוכחות עמיתיה ולקוחות. מכאן, שהתנהגותו של המערער כלפי המשיבה היתה משפילה ומעליבה ונחקקה בנפשה ובזיכרונה של המשיבה והביאה להידרדרות במצב בריאותה. בית הדין האזורי ציין כי על פי עדותה של המשיבה היא עבדה אצל המערער באופן תמידי תחת פחד ולחץ, והוא נוהג לעלוב בה לאורך תקופה ארוכה, אולם די באירועים המתוארים לעיל כדי לקבוע שהמשיבה זכאית לפיצוי על עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח.

6.         לאור הקביעה לפיה המשיבה היתה זכאית להתפטר לאלתר בגין ההחמרה במצבה הרפואי אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה לאחר ה-28.12.06, התביעה שכנגד שהגיש המערער נדחתה. עוד צוין כי המערער לא טרח להוכיח את מהות הנזקים שנגרמו לו ואת שיעורם.

7.         לפיכך, תוצאת הדברים היא שהמערער חויב לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 26,992 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח והפרשי שכר בסך 500 ש"ח. נקבע כי הסכומים האמורים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום סיום יחסי עובד ומעביד, 28.12.06, ועד למועד התשלום המלא בפועל. עם זאת, נדחתה תביעת המשיבה לפסוק לה פיצויי הלנה בגין יתרת השכר, בשל חילוקי הדעות הכנים שהיו בין הצדדים. בנוסף המערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

            מכאן הערעור שבפנינו.